פסק-דין בתיק עת"מ 50374-09-11

1.         בפני עתירת העותרת כנגד החלטת וועדת המכרזים של המשיבה 1 (להלן: " עירית אשדוד"), לאשר את דבר זכייתה של המשיבה 3 (להלן: " שיא") במכרז אותו פרסמה לביצוע עבודות טיטוא ונקיון רחובות ידני - מכרז פומבי מס' 19/2010.

2.         לציין כי זהו סיבוב שלישי לו נדרשים הצדדים בנוגע למכרז הנדון אותו פרסמה עירית אשדוד בחודש יוני 2010  ועל כן אקצר במילים.

3.         אין חולק כי ביום 21.11.10 החליטה וועדת המכרזים להמליץ בפני ראש עירית אשדוד על הצעתה של חברת שיא כהצעה הזוכה, וכך נעשה.

העותרת, אשר ביקשה לצאת כנגד קביעה זו, הגישה עתירה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (עת"מ 33005-12-10), במסגרתה העלתה שורה של טענות, בין השאר כנגד תוקפו של כתב הארכת הערבות הבנקאית מטעם חברת שיא, אשר נדרש מן המשתתפים עקב התארכות הליכי המכרז, בטענה כי בכתב הערבות צוין שמה של חברת מתן ולא של חברת שיא וכי פגם זה הינו מהותי המהווה עילה לפסילת ההצעה של חברת שיא, וכן טענות כי הצעתה של חברת שיא הינה הצעת קש הנועדה להסוות את זהות המציע האמיתי היא "חברת מתן". ועוד טענות כי חברת שיא אינה עומדת בתנאי הסף בדבר ניסיון עבודה והיקף מחזור חודשי.

4.         עתירה זו התבררה בפני חברתי, כב' השופטת רות אבידע, אשר דחתה את העתירה וקבעה כי הפגם אשר נפל בכתב הארכת הערבות הינו טכני ואינו מהותי וכן דחתה את הטענות האחרות אשר הועלו כנגד חברת שיא.

5.         העותרת לא שבעה נחת מתוצאה זו והגישה ערעור לבית המשפט העליון. במסגרת הדיון שם הגישה בקשה לצירוף ראיה חדשה המוכיחה, לטענתה, כי הערבות הבנקאית של חברת שיא הוצאה מחשבונה של חברת מתן ובכך יש כדי לבסס טענתה כי, הצעתה של חברת שיא היתה הצעת קש אשר נועדה לכסות על המציעה האמיתית היא חברת מתן.

6.         במסגרת הדיון בבית המשפט העליון גובשה הסכמה בין הצדדים, אשר קיבלה תוקף של פסק דין, לפיה הורה בית המשפט העליון על החזרת הדיון לוועדת המכרזים של עירית אשדוד על מנת שתבחן בשנית את כשרות הארכת הערבות הבנקאית וכן את דבר זהות המציע האמיתי.

7.         ועדת המכרזים חזרה ובחנה את הסוגיות אשר באו בפניה והגיעה לכלל החלטה כי אין לשנות את המלצתה בדבר זכייתה של חברת שיא.

8.         מכאן העתירה שבפני הבאה להשיג אחר החלטת ראש העיר אשר אימץ את המלצת וועדת המכרזים, כאמור.

9.         במסגרת טענותיה בפני הדגישה העותרת את דבר חוסר תום ליבה של חברת מתן וטענה כי אלמלא היה לחברת שיא להסתיר דברים היתה מוסרת גרסתה זו כבר בעת הדיון בעתירה הראשונה בפני השופטת אבידע וכי התנהגותה מלמדת כי היתה לה סיבה טובה להסתיר את הדברים ובכך גרמה להטעיית וועדת המכרזים. עוד טענה כי, חברת שיא לא היתה מורשית להציג כתב ערבות של צד ג' מאחר ועל פי נוסח הערבות נדרש הבנק לערוב למציע במכרז ולא כך נאמר בכתב הערבות ובהארכת הערבות.

בהתאם טענה כי מדובר בפגם מהותי היורד לשורשה של הצעה ועל כן יש לבטל את דבר זכייתה של חברת שיא.

עוד חזרה וטענה כי כתב הארכת הערבות הנושא את שמה של חברת מתן הינו פסול וכי אין מדובר בפגם טכני כי אם מהותי.

לציין כי בסיכומי טענותיה חזרה בה העותרת מטענת הקנוניה בין החברות, חברת שיא וחברת מתן, ועל כן אינני נדרשת עוד לטענה זו.

10.       מאחר והעותרת בעתירה הנדונה ובסיכומי טענותיה בעל פה ובכתב, הרחיבה כמעה את יריעת המחלוקת אין לי אלא לחזור ולהדגיש כי העתירה דנן עניינה אך בשני הנושאים אשר הוחזרו לבחינה מחודשת בוועדת המכרזים והם שניים:

האחד - האם הפגם שנפל בכתב הארכת הערבות הינו מהותי או טכני.

והשני - האם הצעתה של חברת שיא הינה הצעת קש אשר נועדה להסוות את זהות המציעה האמיתית, כטענת העותרת, חברת מתן?

טענות העותרת בדבר פגם בכתב הערבות המקורי וטענותיה בדבר העדר תום ליבה של חברת שיא חורגות ממסגרת מתווה הדיון אשר הוגדר על ידי בית המשפט העליון ועל כן לא אדרש להן.

ולגופו של עניין.

הפגם בכתב הארכת הערבות